|
|
| חדשות ומאמרים > מכוונים לעתיד |
לימודים אקדמיים במכללה חרדית
ראיון עם עדינה בר שלום על הקשר שבין אקדמיה, חרדים, הכשרה מקצועית ומימוש עצמי, ועל פמיניזם מסוג קצת אחר.
|
|
את המהפכה הרשומה על שמה של עדינה בר שלום (62), אף אחד לא יוכל לקחת ממנה. בר-שלום, בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף ובוגרת מכללת "שנקר" לעיצוב, היא מקימת "המכללה החרדית" ומחוללת מהפכת ההשכלה האקדמית בקרב בנות המגזר החרדי. בשנה שעברה סיימו את לימודיהם במכללה 44 הבוגרות הראשונות של המכללה תואר ראשון בעבודה סוציאלית. בשנה הבאה אמורה לסיים בפעם הראשונה קבוצה של 70 נשים לימודי תואר שני בעבודה סוציאלית, וכל זה לפני שדברנו על החוגים ללימודי מעבדה, קלינאות תקשורת, מדעי המחשב ולוגיסטיקה. ומשנה הבאה חידוש נוסף: לימודים לגברים. ראיון עם עדינה בר שלום על הקשר שבין אקדמיה, חרדים, הכשרה מקצועית ומימוש עצמי, ועל פמיניזם מסוג קצת אחר.
בשנים האחרונות צצים להם עוד ועוד מסגרות לימוד אקדמאיות המיועדות למגזרים או לקבוצות מסוימות, איך את מסבירה את המגמה?
אני חושבת שכל חברה מתבדלת, בעיקר חברה עקרונית ששומרת על קלה כבחמורה, לא יכולה להתנהל אלא במסגרות נפרדות. זוהי העדפה טבעית ללמוד בקבוצות סגורות, שכאמור לא מאפיינת בהכרח דווקא את המגזר החרדי, והיא נובעת מכך שלמגזרים מסוימים ישנם ניואנסים, דקויות וצרכים שלא מכירים בהם במערכת הכללית. לדוגמא: שילוב של לימודי קודש במערכת השכלה אקדמאית? הוא דבר שאיננו מובן מאליו במסגרת קונבנציונאלית. מעבר לזה אני חושבת שלימודים משולבים עם דעת ותכנים של תורה גורמים לכך שתלמיד שמסיים לימודים במכללה שלנו יודע הרבה יותר. לא ספק.
כשאת מדברת על ניואנסים ועל צרכים מיוחדים של החברה החרדית למה את מתכוונת?
קודם כל לכך שלימודים אקדמאיים לחרדים הוא עניין של התמודדות. זאת התמודדות פרטנית, כשלכל סטודנטית ולכל סטודנט יש את הבעיות שלו. מעבר לכך יש להם בעיות שמאפיינות מי שבא מחברה שבה לימודים אקדמאיים הוא עניין לא מקובל. אני מרגישה שראוי להסיר בפניהם את הכובע מבחינה זאת. הם בודדים בתוך חברה גדולה. 500 איש בחברה החרדית זה פסיק, ולכן זה גם קשה כי אין סביבה תומכת. אלו אנשים שנלחמים מצד אחד על שימור המסגרת ומצד שני עושים מאמצים עילאיים לרכישת השכלה והם עושים זאת בהצטיינות. אלו נשים עם בעיות פרנסה שהלימודים גוזלים מהם המון זמן. סטודנטית נשואה שלומדת את תחום ההפרעות בתקשורת לומדת כל יום 10 שעות במשך חמישה ימים בשבוע, איך בדיוק היא יכולה לפרנס? אשה נשואה שלומדת לימודי המעבדה מחוייבת ל-40 שעות אקדמאיות בשבוע, מתי היא תעבוד? ובכל זאת הם עושות את זה, ולא זו בלבד אלא שהם מסיימות בהצטיינות, בציונים מעל 85, כשאחוזים ניכרים מהן מסיימות אפילו בהצטיינות יתירה.
חרדים, אקדמיה ושאפתנות, הילכו יחדיו?
קודם כל אני לא חושבת שיש התנגשות בין שאפתנות או מימוש עצמי לאורח החיים החרדי. זה נכון שההיסטוריה מלאה במקרים שמראים שהרצון לרכוש השכלה הפיל המון חללים, אבל זה לא אומר שבגלל זה פוסלים את הכל. זאת הסיבה שבגללה בחרנו את חוגי הלימוד במכללה בצורה מאוד ספציפית. במכללה ישנם רק חוגי לימוד שיש להם ערך מבחינה תורנית ושבמקביל מבטיחים פרנסה מכובדת, סיפוק ומימוש עצמי למי שלומד אותם. בבחירת חוגי הלימוד היה מעורב שיקול מאוד חזק של פרקטיות מבחינת היכולת לספק פרנסה מכובדת בסיום הלימודים. מצד שני זה לא רק פרנסה. לכל אחד חשוב לחוש סיפוק מהעבודה שלו, לחוש נחוץ, להתעסק בתחום שמעניין אותו, לממש את עצמו ולהגיע למקומות בעלי השפעה. זה הטבע האנושי.
לכאורה רכישת השכלה אקדמאית בעיקר ע"י נשים מגדילה את הפער האינטלקטואלי בין נשים וגברים בחברה החרדית, זה לא משהו שראוי לחשוש ממנו?
הפער שאתה מדבר עליו אולי קיים במגזרים אחרים שרואים ערך ברכישת השכלה כללית לגברים, אבל זה לא המצב במגזר החרדי שבו מלכתחילה לימוד התורה הוא אידיאל. פער נוצר כאשר שני המינים מכוונים את עצמם על אותו מסלול. החינוך אצלנו גורס שאין ערך נעלה יותר מלימוד תורה. בחורה חרדית רצינית לא בוחרת לעצמה בעל לפי התואר האקדמאי שיש לו, אלא לפי כוחו והתמדתו בלימוד התורה. זו גם הסיבה בגללה הפער שאתה שואל לגביו לא קיים. הגדרת התפקידים הבסיסית אצלנו שונה לחלוטין. תפקידו של הגבר הוא ללמוד תורה ותפקידה לרכוש מקצוע.
את מדברת הרבה על הפרקטיות שברכישת השכלה, על אקדמיה ככלי להשגת פרנסה. באקדמיה לא אוהבים להציג את עצמם כך בדרך כלל.
זה נכון, ואכן יש לי ויכוחים מרים מאוד בעניין הזה עם נציגי האקדמיה. האקדמיה לא אוהבת לראות בעצמה הכשרה מקצועית, ולכן בכל פעם שאני מזכירה את המילים "רכישת מקצוע" אני יודעת שחלק מעמיתי באקדמיה נעים בחוסר נוחות במקומם. מצד שני, כולנו יודעים מהו אחוז האנשים שנשארים במכוני המחקר באוניברסיטאות. הרוב המוחלט יוצא לחיים, ולכן אני מתעקשת שאקדמיה היא בהחלט הכשרה מקצועית. זאת אולי הכשרה ברמה גבוהה, אבל הכשרה ולא מעבר לכך. זו גם הסיבה בגללה התעקשתי שבמכללה שלנו ילמדו רק חוגים מעשיים. אני לא רואה ערך ברכישת השכלה אקדמאית בתחומים שאינם ישימים או מעשיים בחי היום-יום.
האם יש מרכיבים פמיניסטיים במפעל הזה?
אני חושבת שהתשובה לשאלה שלך נגזרת מההגדרה של "מהו פמינזם". אם פמיניזם פירושו מלחמה נגד הגברים, אז התשובה לשאלה שלך היא "לא". אני לא חלק מהמשחק הזה כי אני מאמינה שלגברים ונשים יש תפקיד, חלק ושליחות שונה מהקב"ה, וכל נסיון לשנות את זה או להגדיר את זה מחדש הוא לא נכון. אבל אם ההגדרה של פמיניזם זה שוויון זכויות ברמה הסוציאלית לנשים, שוויון הזדמנויות, שוויון ברמת השכר וביכולת להגיע לעמדות מפתח אז אני בהחלט פמיניסטית. מצב שבו גבר ואשה שעושים את אותה עבודה בדיוק, ולמרות זאת הגבר מרוויח יותר היא לא הגיונית ולא הוגנת. מציאות שבה נשים מודרות מעמדות השפעה ביחס לגברים לא מקובלת עלי, ואת הדפוס הזה חייבים לשנות.
מאחר ויש לך כבר בפרספקטיבה של כמה שנים אחורה, את חושבת שהמכללה החרדית הוא סיפור הצלחה?
אני חושבת שהמספרים אומרים את הכל. בכל שנה שעוברת מספר הבוגרים המסיימים הולך וגדל. בשנה"ל הבאה אמורה לסיים בפעם הראשונה קבוצה של 70 נשים תואר שני בעבודה סוציאלית, ובימים אלה ישנה קבוצה של כ- 100 גברים, כולם חרדים בחורי ישיבה, שנמצאים בשלבים שונים של לימודים במסגרת מכינה קדם-אקדמאית. הגברים כולם אמורים, בסופו של דבר, להשתלב במסלולי לימוד של עו"ס, מדעי המחשב ולוגיסטיקה. אני חושבת שאם זאת לא הצלחה אין לי מושג מה כן יחשב הצלחה.
איך את מסבירה את נתוני ההצלחה שלכם עם החששות של משרד החינוך מכך שתוכנית הליבה לא מיושמת בשלמותה במערכת החינוך החרדית?
אם מניחה שאם מישהו צריך להסביר זאת, זה משרד החינוך ולא אני. יחד עם זאת, אני בהחלט חושבת שההצלחה של הסטודנטים שלנו מעידה על מערכת החינוך הכללית. במחזור האחרון של הגברים שסיימו אצלנו מכינה קדם-אקדמאית, מתוך 25 משתתפים 16 קבלו מעל 600 בפסיכומטרי. מדובר בנתונים ואחוזים לא הגיוניים, במיוחד כשמדובר בבחורי ישיבה שהיו צריכים להשלים תוך שנה את כל מה שתלמיד רגיל עושה במשך כל התיכון. אני חושבת שהנתונים מדברים בעד עצמם. במקום להתפלסף ולהתעקש על תוכנית הליבה, טוב יעשו במשרד החינוך אם יתנו לבחורי הישיבות ללמוד תורה, לחדד את המחשבה והשכל. את ההשלמות הם יעשו לאחר מכן ללא בעיות, בהצטיינות ובתוך זמן קצר. ולשאלתך איך זה יכול להיות, הרי חז"ל לימדונו: "הפוך בה והפוך בה דכולה בה"- ולא צריך להתאמץ במיוחד בכדי לראות כמה הם צדקו.
המאמר פורסם בעלון סיון, העלון לאישה הדתית |
|
|
.jpg)
