חדשות ומאמרים > משפחה

לאן נעלמה היצירה שלי ?

לאט לאט, בשקט מבלי שאף אחד ירגיש, מובלות להם כמה מהיצירות אחר כבוד אל פח האשפה. אבל אז, בוקר בהיר אחד, פתאום מגיעה לה השאלה הבלתי נמנעת: "איפה היצירה שלי?" . "איזו יצירה חמודה?"...

י"ז אב תשס"ח | מאת:נחמה מור

שוב חזר הילד מהגן ובאמתחתו שקית מלאה ציורים, הדבקות גואש, גזירות אומנותיות ועוד שלל יצירות מופת של האומן הקטן. אם יש לכם סבלנות אתם עוברים על כל יצירה יצירה. אם גם יש לכם זמן ייתכן ואתם אפילו שואלים שאלות (מתכון בטוח להרצאה לא נגמרת על היצירה מפי הארטיסט המוכשר). אם אתם ממש אמיצים אתם אפילו משמיעים קולות השתהות והתפעלות (לא משנה שלרוב כלל לא ברור לכם מה זה בכלל הדבר הזה).

אגב, העניין רק הולך ונהיה מאתגר יותר ויותר עם השנים. ככה זה כשהגדולה שלכם מביאה כל שבוע הביתה יצירות חימר, עטופות נייר עיתון (שרובן נשברות בדרך הביתה). המוצג ה-מ-ד-ה-י-ם נוחת על השולחן, ואת מביעה מולו ספק תדהמה ספק מבוכה. העיקר שהגברת הצעירה מאושרת.

יש רק בעיה אחת קשה בסיפור הזה והוא קשור באחסון כל היצירות הללו. בהנחה שגם אתם לא חולקים מרתף עם מוזיאון ישראל או איזה גנזך עם בנק ישראל, אתם מן הסתם יודעים על מה אני מדברת. הבעיה מתגברת במיוחד בחופש שיצירות הם אחת מהדרכים המרכזיות בהפגת השעמום, מה שאומר המון יצירות שצריכות המון מקום אחסון. זה מתחיל בכל שחלק מהיצירות מוצאות את דרכן לארון. לאחר מכן הם משתלטות על השולחן, אדן החלון ואני לא מדברת על מה שקורה כשמדובר ביצירה ממש, אבל ממש שווה (כמובן במונחים של אוצרי אומנות צעירים), שמוצאת את מקומה לא פחות ולא יותר אל המזנון בשכנות לפמוטי הכסף שקבלת מחמותך...

אחרי שבועיים של חופש, מוזיאון הלובר בפריז יכול רק לקנא במספר היצירות המוצגות אצלנו על הקירות, הרצפה, התקרה, הארונות, תנור האפייה וכמובן על המקרר... ואז, אחרי שעוד שבוע חולף לו, ואת מגלה שמיצית את כל מקומות האחסון הנורמטיביים והיצירתיים גן יחד, מתחיל שלב ההתגנבות. לאט לאט, בשקט מבלי שאף אחד ירגיש, מובלות להם כמה מהיצירות אחר כבוד אל פח האשפה, לא לפני שאת דואגת להטמין את העדויות עמוק ומתחת לדברים אחרים.

אם יש לכם מזל, צפויים לכם כמה ימים של שקט, שבהם גם יש מקום ליצירות החדשות. אבל אז, בוקר בהיר אחד, פתאום מגיעה לה השאלה הבלתי נמנעת: "איפה היצירה שלי?" . "איזו יצירה חמודה?". "נו אמא, הכד הזה שעשיתי בקייטנה". הרוחות מתלהטות כשאחרת מחרה אחרי אחותה: "ואמא איפה הציור שעשיתי בגואש שלשום?"

"לא יודעת", אני עונה לכולם. "תהיו אחראים לדברים שלכם". אם יש לי מזל אז השקט שב למקומו די מהר. אם אין מזל, אז יש עוד כמה סבבים של שאלות ותשובות מביכות שכאלה. אבל מה זה משנה? העיקר שיש מקום ליצירות חדשות.

המאמר פורסם בעלון סיון, העלון לאישה הדתית